רמת השרון

"אני לא מרגישה נכה"

"כל אחד יכול להצליח" זה המוטו שמלווה את חייה של ד"ר ענבל בכר כץ מרמת השרון. בזמן שירותה הצבאי היא עברה תאונה שהותירה אותה עם יד ימין מרוסקת. אבל זה לא מונע ממנה לזכות באליפויות פאראלימפיות בטניס שלחן

זוהר אליה 11/04/2019
ד
צילום: זוהר אליה

ד"ר ענבל בכר כץ (49) מרמת השרון משחקת טניס שולחן עם יד מפורקת. העצם מנותקת מהמרפק, היד לא יכולה להתיישר ואין יום שעובר עליה בלי כאבים, אבל זה לא מונע ממנה לזכות במקומות ראשונים באליפויות פאראולימפיות בינלאומיות. בדיוק כמו שלקויות הלמידה הקשות שלה לא מונעות ממנה להיות פוסט דוקטורנטית באוניברסיטת בר אילן, חוקרת ומרצה במכללת לוינסקי.

"כל אחד יכול להצליח", היא אומרת בנחרצות. "אחרי הפציעה האווירה אצל הרופאים הייתה שאין הרבה מה לעשות עם היד, אבל אני החלטתי שאני מוציאה את עצמי מזה. עבדתי על עצמי עבודה משמעותית ולמדתי לעשות הכל. ההצלחות האלה נתנו לי תחושת מסוגלות עד שהאמנתי שאני יכולה גם לפצח את נושא הלימודים. אחרי שבכל שנות בית הספר שמעתי משפטים כמו "לא יצא ממך כלום" סיימתי שני תארים בהצטיינות. גיליתי שכשהנושא מעניין אותי – כל הלקויות נעלמות".

ענבל גדלה ברמת השרון עם עוד חמישה אחים, בשנים שבהן עוד לא ממש שמעו על דיסלקציה, דיסגרפיה ושאר קשיים שמהם סבלה.

"זה היה סיוט אחד גדול", נזכרת ענבל. "רק בכיתה ג' למדתי לקרוא ולכתוב וכל קיץ הייתי צריכה להיבחן בשביל לעלות כיתה, אבל אף אחד לא חשב לשלוח אותי לאבחון. למזלי היו לי כל מיני טריקים ובתיכון "רוטברג" רצו ספורטאים לומדים. למדתי במגמה ביולוגית-ספורט והייתי חברה בנבחרת הכדורעף".

לדבריה, הצבא היה המסגרת הראשונה שבה הצליחה. עברה קורס קצינות, חתמה קבע ובמלחמת המפרץ הראשונה שירתה כמ"פית בבה"ד 12. אחת האזעקות תפסה אותה כשהייתה מפקדת תורנית, ובזמן שכולם היו במרחבים המוגנים, הגיעה הודעה על שריפה ליד בור התחמושת. הקצינה המורעלת לא חשבה פעמיים.

"רצתי מהר ובדרך נפלתי לבור ביוב פתוח. מצאתי את עצמי תלויה עם שני המרפקים כשכל הגוף בפנים. איכשהוא הצלחתי לחלץ את עצמי ורצתי לשריפה. לקחתי זרנוק והתחלתי לכבות אותה עד שהגיעו מכבי האש. הם הסתכלו עלי וישר הזמינו אמבולנס. שאלתי אותם למי הם מזמינים אמבולנס, כי מרוב תחושת האחריות והאדרנלין לא הרגשתי שום כאב. הם אמרו לי – תסתכלי על עצמך".

מהנפילה לבור ומלחץ המים העז של הזרנוק הכבד התרסקה יד ימין של ענבל והתדלדלה ברפיון. את שלוש השנים הבאות העבירה בבתי חולים, עברה שבעה ניתוחים ותהליכי שיקום ארוכים וכואבים.

"ניסו לתקן לי את היד, הכניסו לי מסמרים ובשיקום כבר התחילו ללמד אותי איך לאכול בכף מיוחדת. ניהלו איתי שיחות על החיים הצפויים לי ועל זוגיות ואני הרגשתי איך לאט לאט אני שוקעת לתוך אווירת הנכות הזאת. החלטתי לסרב לקבל את כל העצות ולעבוד על עצמי. עברתי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, חדר כושר ובשלב מסוים שלחו אותי לשחק טניס שולחן ב"בית הלוחם" כי חשבו שזה ישמור על מצב היד ואולי אפילו ישפר אותו".

חשבת שתגיעי לשחק באופן מקצועי?

"כשהמאמן שלי המליץ עלי להשתתף באליפות ישראל זה די הצחיק אותי בהתחלה. כמה שנים טובות התחריתי והפסדתי עד שהתחלתי לנצח. הייתי אלופת ישראל 10 שנים רצופות והגעתי למקום שני בעולם באליפויות פראולימפיות".

והלימודים?

"גם כשעמדתי על הפודיום וקיבלתי מדליות, המשפטים ששמעתי בילדותי המשיכו להדהד בראשי. "לא יצא ממך כלום". רק בגיל 36 חשבתי לעצמי שיש מצב שאני מסוגלת".

את התואר הראשון שלה עשתה ענבל בחינוך מיוחד לגיל הרך ואת השני בניהול חינוך. התחום לא סתם מושך אותה. אחותה הצעירה היא בעלת צרכים מיוחדים והחיים לצידה, הפכו אותה לרגישה במיוחד לנושא.

מזה 12 שנה שהיא גם מרצה ומדריכה פדגוגית לחינוך מיוחד במכללת לוינסקי. "אני עובדת איתם הרבה על תפישה חינוכית של להאמין בילד בכל מצב של לקות, לא משנה עד כמה היא קשה. ברגע שהם רואים שאני, עם הלקות והקשיים שלי הצלחתי, הם מבינים שכל אחד יכול להצליח. אני לא מסוגלת לשמוע את המשפט "אין מה לעשות איתו או איתה". אני נכנסת איתם למסגרות של בעלי צרכים מיוחדים ומראה שגם בגיל 30 אפשר לעבוד איתם".

גם במישור האישי לא "התגשמו" הנבואות הקודרות שחזו לענבל בבית החולים. היא נשואה לאסף, איש הייטק, ויש להם שתי בנות מקסימות (20, 17.5) שגדלו עם העובדה שהיד של אמא לא מתיישרת אף פעם.

את מגדירה את עצמך כנכה?

"אני יכולה לספר לעצמי שאני לא נכה אבל אני עדיין מוגבלת. אני לא יכולה לעשות דברים בסיסיים כמו לסובב מפתח בדלת. אין לי תחושה באצבעות אז לפעמים נופלים לי דברים, אבל בגלל העבודה הנפשית המעמיקה שעשיתי אני לא מרגישה נכה ומי שלא יודע שיש לי נכות לא יראה עלי כלום".

את חושבת לפעמים איפה היית אלמלא הפציעה?

"הייתי פחות – בהכל".

עוד כתבות
דניאל שקלים. חוזר הביתה
שרון יונתן 11/06/2019
נבחרת רוטברג. אלופת הבית העליון
שרון יונתן 06/06/2019
גור תמר. מקווה לעונה טובה יותר
שרון יונתן 30/05/2019
ניקולה מקסימוביץ. המאמן החדש של רמת השרון
שרון יונתן 29/05/2019
חשבנו שיעניין אותך גם...
חשד: תקף את מנהלו באתר בנייה
חניכי כנפיים של קרמבו  בחולון
תנועה עם מעוף
רמהש במקום 3 בדירוג הערים הקטנות
רמה"ש במקום 3 בדירוג הערים הקטנות
חג הסיגד בירושלים
דיברו על זה
דיברו על זה
שבוע של פעילויות לכל המשפחה
קופת גמל להשקעה
הפוליטיקה של הרצליה
הפוליטיקה של הרצליה