ב(ע)ין השורות

כמה נרות מדליקים בחנוכה? בחנויות תמצאו אריזות המכילות "44 נרות לחנוכה", אבל המספר הזה נכון רק אם אנו סופרים גם את ה"שמשים", הנר הנוסף שמדליקים בכל ערב. אך אם נחשב את המספר המדויק של נרות החנוכה עצמם [ה"שמש" אינו חלק מהמצוה עצמה] – 1+2+3+4+5+6+7+8 – נקבל את המספר 36.

העובדה שהסך הכולל של הנרות הוא 36 אינה מקרית; רבי לוי יצחק (אביו של הרבי מליובאוויטש) מסביר , כי למספר זה יש קשר עמוק עם תוכנו של חג החנוכה.

מה הקשר? שאיפת היוונים הייתה, כמו שאנו אומרים בנוסח תפילת "ועל הנסים" – "להשכיחם תורתך". להשכיח את התורה מעם ישראל.

כשניכנס יותר לפרטים נראה, כי עיקר מלחמתם של היוונים הייתה כנגד התורה שבעל פה. את התורה שבכתב, מה שכתוב על הקלף בספר התורה – לא הייתה להם אפשרות טכנית להשכיח ולהכחיד, כי מדובר בחומר כתוב ושמור בעותקים רבים שאי אפשר לאבד אותו כליל מן העולם; מה הם כן היו עלולים להשכיח? את התורה שבעל פה, את אותם הלכות, פירושים ומסורות שאינם כתובים בתוך ספר התורה עצמו, ונשתמרו רק הודות למסורת הרצופה ולזיכרון הטוב שבו ניחנו אלו ש"לקחו אחריות" להעביר את התורה מדור לדור.

היכן ניתן למצוא כיום את התורה שבעל פה, את אותה מסורת שזממו היוונים להשכיח – ובזכות נס חנוכה ניצלה והמשיכה להשתמר?

כמה מאות שנים לאחר נס חנוכה, בימיו של רבי יהודה הנשיא, הוחלט כי הגיע הזמן שלא לסמוך עוד רק על הזיכרון של מעבירי המסורת, ואז חוברה ה"משנה" - שבה נכתבו בתמציתיות פרטי התורה שבעל פה. אלא שהמשנה היא בסיס ראשוני בלבד: היא כתובה בקיצור וב"קודים", וקשה להוציא ממנה דבר ברור; כשרוצים להבין באמת מה אומרת התורה שבעל פה – יש להזדקק ליצירה המאוחרת יותר הנקראת בשם "גמרא", "תלמוד בבלי", והיא נכתבה על ידי האמורא רב אשי בבבל (כמה מאות שנים לאחר חורבן הבית השני - כשחכמים נוספים מסייעים בעדו). ה"גמרא" היא פירוש על המשנה, שמרחיב ומפרט מאוד את מה שכתוב בה, ובמדה רבה היא היצירה המוגמרת שעליה מתבססים אורחות עם ישראל כולו, לעדותיו ולתפוצותיו.

להרחבה בנושא זה של סמכותו המיוחדת והבלעדית של התלמוד הבבלי – מומלץ לעיין בהקדמת הרמב"ם לספרו "משנה תורה"/

וכאן אנו מגיעים לנושא שלנו– המספר 36. התלמוד הבבלי, אותה יצירה מוגמרת שבה רוכזה התורה שבעל פה, כולל בדיוק 36 מסכתות ("מסכת" היא חלק בתלמוד המוקדש לנושא מסוים – לדוגמה: "מסכת שבת", "מסכת ראש השנה" וכן הלאה). 36 הנרות שאנו מדליקים בחנוכה, מסמלים אפוא את 36 המסכתות שתוכנם נשתמר בעם ישראל בזכות חג החנוכה.

]ליתר הבהרה: היצירה המוקדמת יותר הנקראת בשם "משנה", כוללת 63 מסכתות. אולם התלמוד הבבלי, שמהווה פירוש מורחב מאוד למשנה התמציתית, קיים רק ביחס ל-36 מסכתות מתוכם[/

ומעניין: הקשר בין חנוכה לתלמוד הבבלי, בא לידי ביטוי בפרט נוסף – שמו של המחבר העיקרי של התלמוד הוא "רב אשי", והמלה "אשי" מזכירה כמובן את האש של נרות החנוכה.

הדומיננטיות של המספר 36 בתורה שבעל פה היא עתיקת יומין, הרבה לפני ימיו של רב אשי בבבל. כפי שמציין רבי לוי יצחק בפירושו:

בימי הזוהר של עם ישראל בארצו עמד בראש העם מוסד ה"סנהדרין" – "בית הדין הגדול" שמקום מושבו היה על הר הבית בירושלים, והוא היה האחראי העיקרי להנחלת התורה שבעל פה ולהעברתה מדור לדור. כך כאשר היה מתעורר ספק באחד מפרטי המסורת, התורה שבעל פה היה מתקיים דיון בין חברי בית הדין, וההחלטה של רוב החברים הייתה מחייבת את העם היהודי כולו.

ובכן, ה"סנהדרין" כללה – עוד מימי משה רבנו עצמו – 71 חכמים; החלטה סופית של ה"סנהדרין", המתבססת על דעתם של רוב חברי בית הדין – דורשת איפוא (לפחות) 36  חכמים שיסכימו לה. שוב רואים אנו את חשיבותו של המספר 36 בהנחלת התורה, אותה תורה שהיוונים רצו להשכיח מאתנו וחנוכה מזכיר לנו את קיומה והמשכיותה .נאחל לקוראינו חג חנוכה שמח ומואר.